טיפול אינטימי מכבד

rotem w
26 בנוב׳ 2022
זמן קריאה 3 דקות

השבוע הנזלת חזרה גם אלינו עם המזג אוויר הלא ברור הזה וזה אחלה הזדמנות לדבר על טיפול אינטימי מכבד.

תחשבו שניה עליכם עם אף נוזל אתם לא רואים את זה אולי אפילו לא מרגישים ופתאום משום מקום מגיע טישו ומישהו מקנח לכם את האף ומועכך אותו זה מלחיץ מבהיל ולא ברור.

נכון שזה מפתיע? לא נעים?

זה בדיוק ההרגשה של הילדים שאנחנו רוצים "רק לעזור להם להיות נקיים" במקום לעזור אני משתדלת לשתף אותה .

להגיד לה "האף שלך נוזל אני הולכת להביא טישו" .

מביאה את החבילה ומגישה לה אותה, נותת לה להוציא אחד ולוקחת אותו ומקנחת לה את האף.

ולפעמים היא רוצה להוציא יותר מאחד.

אני משתדלת לתת לה יציבות לתמלל לה את הפעולות שאני עושה במילים שתבין מה קורה או עומד לקרות להגיד לה האף שלך מנוזל אני הולכת להביא טישו ולהביא איתי את הטישו להראות לה לשאול אותה אם היא רוצה להוציא אם היא לא מוציאה אני מוציאה בעצמי

ושואלת אותה "מי את רוצה שיקנח לך?" כן גם אם אנחנו נמצאות רק שתינו לבד.

למשל: אמא או סבתא/ אני או את, גם אם היא לא בוחרת אני אומרת אוקי אז אמא תקנח לך מציבה את זה כעובדה שמישהו מקנח השאלה זה רק מי?

ואז ככל שהיא תראה ואני נותת לה לנסות בעצמה ואני משלימה את הפעולה לניקוי יסודי.

לאט לאט היא לומדת, במונטסורי אומרים להנגיש להם מראה שיראו מה הם עושים להנגיש לו ולצד המראה טישו בגובה שלהם , אני ניסיתי לעשות את זה עם אסתר שירה זה לא עבד.

אני פשוט מנגישה לה בסלון תמיד חבילת טישו ומגבונים.

בגן של המונטסורי שנה שעברה היו מלמדים אותם לקנח נותנים להם בהתחלה חבילות טישו הזולות של השקל ובגלל שהם מתלהבים ומפרקים מפרקים את החבילות עד שזה נרגע ולא מעניין והם לומדים להוציא אחד, להגיד לכם שהיא תמיד לוקחת את הטישו לא, היא כבר מבינה מה הולך לקרות כשאני מגישה לה את הטישו.

כשאני מקנחת לעצמי אני גם משתדלת להגיד לה "האף של אמא מנוזל אני הולכת לקנח" ואז להראות לה שאני מוציאה טישו ומקנחת ככל שהיא תראה שגם הגדולים עושים את זה יהיה לה פחות רתיעה מזה.

כשאני נגשת לזה ככה אני מזכירה לעצמי שזה קודם כל הגוף שלה ואני צריכה לכבד את זה.

במרחב הגבול שזה לקנח את האף .

לאחרונה אני מוצאת אותה מוציאה טישו ומנקה לעצמה ואני יודעת שזה השפעה ישירה מהגן שהיא רואה את בילדים הגדולים מקנחים לעצמם זה לא יוצא מדויק ועדיין אני אחרי זה מקנחת לה אבל זה סימנים ראשוניים של עצמאות.

זה תקף גם לפעולה המשלימה של לשים ספריי אף.

פעם הייתי תופסת אותה בכח ומישהו אחר היה שם לה ותמיד זה היה נגמר בבכי.

אבל מרגע שנחשפתי לביטוי טיפול אינטימי מכבד אני מנסה לראות איפה אני יכולה להשתפר.

והיום אני יושבת על הרצפה בגובה שלה ומדגימה קודם על עצמי ואז מציעה לה לשבת עלי ושאני אעשה לה לפעמים זה עובד ולפעמים היא לא רוצה אז לפעמים אני לא מתעקשת ומרפה ומנסה יותר מאוחר בסוף זה הגוף שלה וכל עוד זה לא משהו שפוגע בבריאות שלה בצורה חמורה כמו תרופה שצריך לקחת להורדת חום או טיפול בדלקת אני יותר גמישה למה נכון לה.

כשהם חולים זה הכי גרוע אתה רוצה לתת להם את הטוב ביותר ולהקל עם תרופה אבל להכניס משהו משהו זר לגוף ולא מברצון או בחירה שלהם זה תהליך לא טבעי.

כשאסתר שירה חולה וצריכה לקחת תרופה אנחנו מדגימות קודם עם המזרק

היא יודעת שצריך לקחת תרופה היא יודעת ששמים את התרופה במזרק ויודעים שלוקחים דרך הפה

במשחק עם המזרק היא כאילו מחזירה לעצמה את השליטה בלקיחת התרופה

מדהים אותי כל פעם מחדש איך היא סופגת הכל, לומדת ורוצה להוציא לפועל

וככה זה נראה:

אחרי שהיא שיחקה עם המזרק היה יותר קל לתת תרופה זה עזר לה לקבל את זה יותר בהבנה.

כמו בכל חיסון שהיה עד עכשו עשינו מה שנקרא "הטרמה" כלומר הכנה לסיטואציה.

לקחתי את הבובה הסברתי מה נעשה והדגמנו עליה מה הולך לקרות ונתתי גם לה להדגים על הבובה.

השלב השני היה להדגים עליה בבית איפה בדיוק יהיה החיסון עם עט או מזרק מפלסטיק כמו על הבובה עצמה.

לקחנו איתנו גם את הבובה לטיפת חלב וזה היה פשוט כזה חכם וגאוני באמת זה לא העלים את הכאב אבל עשה ממש טוב ואני בטוחה שהקל עליה ונתן לה קצת יותר וודאות וביטחון במה הולך לקרות.

אמנם היא קטנה ואין פה שאלה אם היא תעשה את החיסון או לא אבל זה עדיין הגוף שלה ואם אני החלטתי שהיא תעבור פעולה מסוימת הבסיס בעיניי זה לפחות לשתף אותה ולהסביר לה מה הולך להיות ולא פתאום להגיע למקום זר וקר ולעבור דבר כזה ששונה מהשגרה בהפתעה.